אי אפשר להגיד ש"אולפן שישי" לא טיפל בדברים החשובים ביותר שקורים במדינה ברגע זה. באבו-אבוה טיפל. אז ככה: 1. לאן נעלם שומי החמור? "הוא הלך לישון, לקח חופש. נלך לסוסים", הרגיעה נסרין (ברכה) קדרי ("נולדתי מושבניקית") את ילדיה המאוכזבים שציפו לפגוש את שומי במושב. 2. "החלפתי אף, החלפתי עיניים, החלפתי גוף, אבל לא עשיתי שום דבר מהותי", הרגיעה נסרין את הצופים המודאגים. רגיעון מהלך. 3. "בגיל 40 אני מרגישה אנה זק", הכריזה נסרין והסבירה מדוע פתחה עסק לבגדי נשים: "בשביל לתת גם לבנות אחרות ללבוש את מה שאני לובשת". אם העצמה, אז עד הסוף.
30 דקות (לא כולל פרסומות) נמשכה הכתבה על הזמרת המוסלמית שהתגיירה כהלכה ("ברוך השם ישתבח") ולא נשאלה ולו שאלה אחת על סוגיית המפלגות הערביות שמציפה כל כך הרבה רגשות, חששות וגורלות בזמן שנסרין לובשת ופושטת את מה שבנות אחרות ילבשו ויפשטו. היא לא נדרשה לשום תובנה על גזענות בצל הבחירות. אולי מפני שתובנותיה על יחסיה עם בן זוגה הצעיר ממנה בעשור, דיוויד זיטון ("הוא חושב שאני התחלתי איתו אבל זה לא נכון") חשובות יותר, או מכיוון שאחמד טיבי זכה להדהוד חוזר, מהופעתו המוקדמת ב"אופירה, אוחנה וסרי", של זעקת ה"יא מסית" שהפנה ישירות לנתניהו, ושגובתה בחשיפה של הודעות ווטסאפ, וזה נראה מספיק למי שקובע.
"השנה האחרונה הייתה מאוד מורכבת", בישר הכתב אבי סדרינה, וצדק כמובן, רק שהוא התכוון לשנה האחרונה בחייה של נסרין, ואז התברר שלא שנה ולא נעליים, אלא רק שבועיים נטו של תסכול וחוסר אונים ו"אין אימא בבית" בעקבות התקרית של זיטון ושורד השבי, רום ברסלבסקי, במסיבה שלה. הדברים נופחו מעל ומעבר לממדיהם האמיתיים לטענת נסרי וזיטון, זאת הייתה בסך הכל אי הבנה עם רשימת מוזמנים במסיבה, ושני הצדדים הם בכלל חברים עכשיו ו"ממר יצא מתוק".
אז איפה הבלאגן שהבטחתם בפתיח? איפה הסיבה האמיתית להתכנסות הזאת, מעבר לפרסום וקידום העסק החדש, הגוף החדש וההופעה החדשה של הזמרת? ואם כבר הגעתם לפיל שבחדר, למה לתת לו לחמוק כך, בקול ענות חלושה, באופן שהוא "האבא של הדרדלה", כדברי נסרין על משהו אחר? 30 הדקות שבוזבזו על הזמרת היו שיעור די מדהים בחוסר פרופורציות עיתונאי. אבל אולי זו סתם טהרנות ונאיביות לחשוב שהמפגש בין נסרין ונועה קירל לצורך שיר חדש הוא פחות משמעותי מהיוועדות בין איזנקוט לנתניהו.
ואולי כשזיטון, שגם הוא זמר בשאיפה, אומר על זוגתו "אני זכיתי בה ובשני הילדים המתוקים שלה", זאת סתם קטנוניות להסיק למעשה התכוון לומר "אני זכיתי בחשיפת פריים טיים מפנקת מן ההפקר". מה שבטוח, לשני כהן, שחיקוי נסרין ההיסטרי שלה ב"ארץ נהדרת" הועלם באופן חשוד מהכתבה, יש עוד חומרים מעולים לעבוד איתם עכשיו.
סדרינה התעסק בעבר בדברים קצת יותר כבדים, כמו פרשת הצוללות, ואפילו הביא תיעוד מצולם ללינה המוכחשת של משפחת נתניהו אצל המיליארדר ג'יימס פאקר. עצוב לראות איך נופלים תחקירנים מעליונים לתחתונים. אפרופו פאקר, באולפן נסקרה פרשת השיפוצים הבלתי נגמרים של המעון הרשמי בבלפור של נתניהו ומשפחתו, ושערוריית כל מעונותיהם האחרים. "הם כמו קוקייה, כל הזמן פולשים לעוד מקומות", סיכם אורי משגב שמלווה בהתמדה את הפרשה ב"הארץ", מה שגרם לכתבה הטלוויזיונית להרגיש כמו הרחבה מאוחרת וממוחזרת של עבודתו המודפסת.
אמנון אברמוביץ' הבריק כתמיד, כשדיבר על "יכולתו הפנומנלית של נתניהו להפוך אויב לאוהב ואוהב לאויב בן רגע", המתחברת ליכולתו האחרת, "לדבר בשני קצות הפה", והפליא להתייחס למו"מים הקואליציוניים עם החרדים ("צריך להבדיל בין כיפה לכיפה אדומה"). הברקותיו נפלו רק במעט מזו המוחצת של הח"כ הטרי רפי בן שטרית, שנזף באמיר אוחנה על מדיניות ה"הפרד ושכול" שלו, בהתייחס להשמטה המכוונת מנאום היו"ר-הבקרוב-לשעבר של שמות ח"כים שכולים מהאופוזיציה.
אלמוג בוקר הגן בגופו על דבריה הבעייתיים של מרים פרץ ואיים ש"אסור להפוך את האישה המדהימה הזאת לגזענית". הוא בוודאי היה רוצה שנחשוב משהו כמו "אסור להפוך את הכתב המדהים הזה לגזעני", אבל דברים קורים. בוקר גם הוטרד מדברי המומחים על חוסר התוחלת שבתקיפה מחודשת באיראן. "אז מה הפתרון? אפס מעשה?", קצף. כי אם אי אפשר להכות את איראן, נכה את המומחים. מי אמר שיפה שתיקה לחכמים? שומי החמור?
הפאנל של קושמרו בלט השבוע בנואשות חבריו ללקט פירורים של תשומת לב וזכות התבטאות, עם הרבה תחינות "רק מילה אחת, דני" (שלעד מובילות להרבה יותר ממילה אחת), ונדמה שלא הייתה מקופחת יותר מחברת הפאנל החדשה והזוהרת (סחתיין לצוות הביוטי) מחדשות 13, נריה קראוס.
קראוס, לעומת זאת, כיכבה בסגמנט ה"לא לשידור" שבה כתבי המהדורה מגלמים את עצמם בטייקים סתמיים מאחורי הקלעים, כולל סלפי של קראוס עם ברנו טגניה, שזה כמעט יקום בתוך יקום בתוך יקום. איזה כאב ראש. אז רגע, שנבין, אם כבר יש לכם סלבס בילט אין, בשביל מה הטרחתם את נסרין?